1. בפני בקשה למימוש שעבוד על שתי משאיות בבעלות חברת יבולי התבור (1995) בע''מ בפירוק (להלן:
"החברה") אשר שועבדו לטובת דיזנגוף חברה לסחר 1952 בע''מ (להלן:
"דיזנגוף").
רקע
2. ביום 25.12.07 שעבדה החברה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון, הוא המשיב 2 (להלן-
"הבנק"), בשעבוד צף וקבוע את כל נכסיה, תוך התחייבות שלא למשכן את הרכוש המשועבד, לאחר, ללא הסכמת הבנק לכך, מראש ובכתב.
ביום 20.1.09 נחתם הסכם בין דיזנגוף לבין החברה, במסגרתו הוסדר חוב העבר של החברה והוסכם כי דיזנגוף תמכור לחברה סחורה אשר אוחסנה במחסני החברה וזאת במהלך חודשים מרץ-מאי 2009. כמו כן הוסכם כי דיזינגוף תעמיד מסגרת אשראי של מליון דולר והחברה תוכל לרכוש סחורה בתנאי אשראי שוטף+30. להבטחת התחייבויותיה של החברה הוסכם, בין היתר, כי החברה תשעבד לזכותה של דיזנגוף משאיות שתרכוש. החברה אכן שעבדה לזכותה של דיזנגוף שתי משאיות והשעבוד נרשם בהתאם.
ביום 9.6.09 הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים (פש"ר 5339/09), צו להקפאת הליכים אשר ניתן ביום 18.6.09 בוטל ביום 16.7.09 ומונה לחברה כונס נכסים זמני, עו"ד עופר שפירא. מאוחר יותר מונה עו"ד עופר שפירא ככונס נכסים ומפרק קבוע לחברה.
טענות הצדדים
3. דיזנגוף אינה חולקת כי משכון המשאיות לטובתה נעשה בניגוד לשעבוד הצף לטובת הבנק, אך טוענת כי הבנק ידע על ההסכם ועל השעבוד ולא מחה על כך. האשראי על פי ההסכם נועד לאפשר לחברה לרכוש משאיות חדשות, ואלמלא האשראי שקבלה החברה מדיזינגוף, המשאיות לא היו נרכשות. על כן, השעבוד נכנס לגדר סעיף 169(ד) לפקודת החברות, תשמ''ג- 1983 (להלן-
"הפקודה"), וככזה הוא קודם לשעבוד הצף של הבנק. את טענותיה תומכת דיזנגוף בתצהירו של מר קומרז, מנהל החברה, תצהיר שניתן ביום 25.10.09 ולפיו ההסכם אכן נועד לאפשר רכישת המשאיות.
4. המשיבים טוענים כי הבנק לא ידע על יצירת השעבוד ומדובר בנסיון לממש שעבוד שנוצר בניגוד לתניה מגבילה, ועל כן השעבוד בטל. מטרת העסקה לא היתה העמדת אשראי לרכישת המשאיות, והאשראי והסחורה אותם העמידה דיזנגוף לא שימשו באופן ישיר לרכישת המשאיות. גם המשיבים תומכים טענותיהם, בין היתר, בעדותו של מר קומרז בבית המשפט ובפרטי ההסכם בין דיזנגוף לחברה. עוד וטוענים הם, כי הגשת התצהיר של מר קומרז רק בעת חקירתו בית המשפט, הינה התנהגות הנגועה בחוסר תום לב אשר די בה כדי לדחות הבקשה על הסף ויש להעדיף עדותו של מר קומרז בבית המשפט על פני התצהיר, אשר לא צורף לבקשה.
5. בשולי תגובתם העלו המשיבים טענה נוספת כי יצירת השעבוד ומתן התצהיר נובעים מלחץ שהפעילה דיזנגוף על מר קומרז מכיוון שהחזיקה בשעבוד על ביתו הפרטי, על כן השעבוד בטל מפאת העדפת מרמה.
דיזנגוף בתשובתה שללה טענה זו כיון שזו בהרחבת חזית אסורה; ולגופו של עניין - הטענה אינה נסמכת על ראיות כלשהן ואף נוגדת ההגיון, שכן אין ספק שההסכם במסגרתו נעשה השעבוד הועיל לחברה בכך שהזרים לה סחורות חדשות בשווי של 30 מליון דולר.
6. כונס הנכסים הרשמי סבור כי יש להורות על ביטול השעבוד שנרשם לטובת דיזנגוף. לשיטתו, אין מחלוקת כי השעבוד הצף של הבנק, הכולל תניה לאיסור שעבודים נוספים, נעשה קודם לשעבוד לטובת דיזנגוף, על כן, זכותו של הבנק גוברת. דיזנגוף איננה נכנסת לגדרו של סעיף 169(ד) לפקודת החברות מאחר ולא מימנה את רכישת המשאיות אלא ספקה לחברה סחורה.
דיון
7. פקודת החברות קובעת כי שעבוד צף עדיף על כל משכון שנעשה אחריו ובניגוד להגבלה שבו:
169.
(ב) ... אם נכללה במסמך היוצר שעבוד צף הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, והגבלה זו נכללה בפרטים שנמסרו לרישום השעבוד הצף, יהיה השעבוד הצף עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם. (...)
בענייננו, אין חולק כי בעת עריכת ההסכם בין דיזנגוף לחברה, היה בתוקף שעבוד צף של הבנק על כל רכוש החברה בהווה ובעתיד, אשר אסר על משכון רכוש החברה ללא הסכמתו של הבנק מראש בכתב. כמו כן, אין מחלוקת כי לא נתנה הסכמתו של הבנק בכתב ליצירת שעבוד מטעמה של דיזנגוף. על כן, לכאורה השעבוד של דיזנגוף במשאיות איננו בטל מעיקרו אך הוא נדחה לאחר חובו של הבנק (צפורה כהן
פירוק חברות 648 (2000); ת.א. 378/92 המ' 1170/94 (ת''א)
בנק פ.ק.א.ו ואח' נ'
Red Rock Commodities Ltd. (לא פורסם) (1993)).
עם זאת, הפקודה מוסיפה וקובעת חריג לכלל העדיפות של השעבוד הצף:
(ד) על אף האמור בסעיף קטן (ב), שעבוד נכס שנעשה להבטחת אשראי שאיפשר רכישת נכס, יהיה עדיף על שעבוד צף קודם, אם האשראי שימש בפועל לרכישת הנכס המשועבד, והוא בין שהאשראי ניתן בידי המוכר ובין שניתן בידי אדם אחר; לענין זה, "אשראי" - לרבות מתן התחייבות כספית.
סעיף זה מלמד כי כאשר הנושה מממן רכישת נכס ספציפי ואותו נכס שועבד לו, הרי שהנושה זוכה בעדיפות בנכס על פני בעל השעבוד הצף על נכסי החברה, זאת, גם אם השעבוד נעשה בניגוד לתניה מגבילה בשעבוד צף, שקיים על החברה.
שני תנאים על מנת לקבוע כי שעבוד הוא שעבוד להבטחת אשראי שאיפשר רכישת נכס:
"העדפת המממן מותנית בכך, שהשעבוד שנרשם לטובתו נעשה להבטחת אשראי, שנועד לרכישת נכס מסוים- ושהאשראי שימש בפועל לרכישת אותו נכס. זוהי התנאה כפולה, המתייחסת הן למטרת ההלוואה והן לשימוש, שנעשה בה בפועל..." (צפורה כהן
פירוק חברות 666-667 (2000)).